דף זה תורגם על ידי Cloud Translation API.

סקירה כללית

מהם ממשקי ה-API של הגלישה הבטוחה?

ממשקי ה-API הבאים של הגלישה הבטוחה מיועדים לשימוש לא מסחרי בלבד. אם אתם צריכים להשתמש בממשקי API כדי לזהות כתובות URL זדוניות למטרות מסחריות – כלומר, 'למטרות מכירה או ליצירת הכנסות' – אתם יכולים לעיין ב-Web Risk API.

ממשקי Safe Browsing API (גרסה 4) מאפשרים לאפליקציות לקוח לבדוק כתובות URL מול רשימות של Google שמתעדכנות באופן שוטף וכוללות משאבי אינטרנט לא בטוחים. דוגמאות למשאבי אינטרנט לא בטוחים: אתרים של הנדסה חברתית (פישינג ואתרים מטעים) ואתרים שמארחים תוכנות זדוניות או תוכנות לא רצויות. כל כתובת URL שמופיעה ברשימת הגלישה הבטוחה נחשבת ללא בטוחה.

כדי לבדוק אם כתובת URL מופיעה באחת מרשימות הגלישה הבטוחה, לקוחות יכולים להשתמש ב-Lookup API (גרסה 4) או ב-Update API (גרסה 4).

Lookup API (גרסה 4)

באמצעות Lookup API, אפליקציות לקוח יכולות לשלוח כתובות URL לשרת של Google לגלישה בטוחה כדי לבדוק את הסטטוס שלהן. ה-API פשוט וקל לשימוש, כי הוא לא כולל את המורכבויות של Update API.

יתרונות:

בדיקות פשוטות של כתובות URL: אתם שולחים בקשת HTTP POST עם כתובות ה-URL בפועל, והשרת מגיב עם הסטטוס של כתובות ה-URL (בטוחות או לא בטוחות).

חסרונות:

פרטיות: כתובות ה-URL לא עוברות גיבוב, כך שהשרת יודע אילו כתובות URL אתם מחפשים.
זמן תגובה: כל בקשת חיפוש מעובדת על ידי השרת. אנחנו לא מספקים ערבויות לגבי זמן התגובה של בדיקת המידע.

אם אתם לא מודאגים מדי לגבי הפרטיות של כתובות ה-URL שמוזנות לשאילתה, ואתם יכולים לסבול את זמן האחזור שנובע מבקשת רשת, כדאי להשתמש ב-Lookup API כי הוא די פשוט לשימוש.

‫Update API (גרסה 4)

באמצעות Update API, אפליקציות לקוח יכולות להוריד גרסאות מוצפנות של רשימות הגלישה הבטוחה כדי לבצע בדיקות מקומיות בצד הלקוח של כתובות URL. ‏ Update API מיועד ללקוחות שנדרשים להם פסקי דין בתדירות גבוהה ובזמן אחזור נמוך. כמה דפדפני אינטרנט ופלטפורמות תוכנה משתמשים בממשק ה-API הזה כדי להגן על קבוצות גדולות של משתמשים.